יום התבוננות בטבע

בשבת האחרונה יצאנו עם הקבוצה להתבוננות בטבע, ביער יתיר.

היה חם מאוד, מאוד.

חלק המשתתפות אמרו בסיום היום: "אנחנו לא רוצות ללכת הביתה".

והנה עדותה של אחת המשתתפות מהחווייה האישית שלה:

"התרגיל היה מאתגר מפני שאני רגילה ללכת מהר. בהתחלה הרגיש לי מוזר וכמעט נפלתי. זה היה לי חידוש - הליכה לאט עם כוונה להביא תשומת לב, איך כף הרגל נוגעת באדמה ועל המחשבות אם הן בורחות ולהחזיר אותן. תשומת לב איפה אני מניחה את שתי הידיים, מתי אני שמה ידיים על המותניים ומתי אני שמה שתי הידיים מאוחרי הגב - זה היה גילוי עבורי. בחרתי ללכת לאט אל עץ לא רחוק, כי ההליכה הייתה כמו ללמוד שפה חדשה ולהיות נוכחת בכל צעד - תחושה נהדרת. עמדתי כאשר הגב שלי אל העץ והרגשתי נוח. שוחחתי עם העץ וביקשתי ממנו רשות לזרוק עליו כל הקשיים שלי. עמדתי בשקט בחן ובקלילות, נהניתי מהרגע  שלי עם הלבד ולא היה איכפת לי מזה שיש עוד אנשים בסביבה. הרוח על פניי והשמיים כחולים, היה שקט שמזמן לא הרגשתי אותו. בפנים בחזה זיהיתי נקודה נעולה או אבן כבדה על החזה. ביום יום אני רצה ולא שמה לב למקום הזה."